Le texte Le vocabulaire Les révisions
Rosh Hashanah
Daf 33b
בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ, כָּאן בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ.
Traduction
in the first clause, the baraita is dealing with a minor who has reached the age of training in mitzvot. This child is taught to sound the shofar, as one is obligated to teach him the proper way to perform mitzvot. However, here, in the second clause, the baraita is dealing with a minor who has not yet reached the age of training. Although one need not prevent this child from sounding the shofar, one does not encourage him to do so.
Rachi non traduit
קטן שהגיע לחינוך. מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין:
וְהַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא. הָא תּוֹקֵעַ לָשִׁיר — יָצָא. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הַתּוֹקֵעַ לָשִׁיר — יָצָא. דִּלְמָא תּוֹקֵעַ לָשִׁיר — נָמֵי מִתְעַסֵּק קָרֵי לֵיהּ.
Traduction
§ The mishna taught: One who acts unawares while sounding the shofar, without any intention to produce a sound, has not fulfilled his obligation. The Gemara infers: One who sounds a shofar for music, even if he has no intention to perform the mitzva, has fulfilled his obligation. The Gemara asks: Let us say that the mishna supports the opinion of Rava, as Rava said: One who sounds a shofar for music has fulfilled his obligation. The Gemara rejects this suggestion. There is no clear proof from here, as perhaps one who sounds a shofar for music is also called one who acts unawares. It is possible that the tanna of the mishna includes in this category anyone who sounds the shofar without a clear intention to fulfill the mitzva.
Rachi non traduit
מתעסק הוא דלא. שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא:
וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק — לֹא יָצָא. אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמַּשְׁמִיעַ לְעַצְמוֹ, מַאי? יָצָא. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, דְּאָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּעֵיהּ: אִיכַּוַּון וּתְקַע לִי!
Traduction
§ The mishna continues. And one who hears the shofar blasts from one who acts unawares has not fulfilled his obligation. The Gemara asks: However, one who hears the shofar blasts from one who is sounding the shofar for himself, without intention of sounding it for others, what is the halakha? The mishna apparently indicates that he has fulfilled his obligation. Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said to his attendant: Have the intention to sound the shofar on my behalf and sound it for me. This statement indicates that one must have the intention to enable the one who hears it to fulfill his obligation.
דִּלְמָא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מִתְעַסֵּק, תְּנָא סֵיפָא נָמֵי מִתְעַסֵּק.
Traduction
The Gemara rejects this argument. Perhaps one can explain that since the first clause of the mishna taught the halakha with regard to one who acts unawares, the latter clause also taught the halakha with regard to one who acts unawares. If so, no inference may be drawn from here to the case of one who sounds the shofar for himself, with no intention of doing so for others.
Rachi non traduit
תנא סיפא נמי מתעסק. ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו שלא נתכוון להוציא את השומעין לא יצא:
מַתְנִי' סֵדֶר תְּקִיעוֹת: שָׁלֹשׁ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. שִׁיעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת, שִׁיעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יְבָבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם — אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת.
Traduction
MISHNA: The order of the blasts is three sets of three blasts each, which are: Tekia, terua, and tekia. The length of a tekia is equal to the length of three teruot, and the length of a terua is equal to the length of three whimpers. If one sounded the first tekia of the initial series of tekia, terua, tekia, and then extended the second tekia of that series to the length of two tekiot, so that it should count as both the second tekia of the first set and the first tekia of the second set, he has in his hand the fulfillment of only one tekia, and he must begin the second set with a new tekia.
Rachi non traduit
מתני' סדר תקיעות שלש כו'. אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות:
שלש של שלש שלש. תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת:
שלש יבבות. שלש קולות בעלמא כל שהוא:
תקע בראשונה. פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה:
ומשך בשניה. תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:
אין בידו אלא אחת. דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:
Tossefoth non traduit
שיעור תרועה כשלש יבבות. פירש בקונטרס שלשה קולות בעלמא כל שהוא ולקמן (ראש השנה דף לד.) אמרינן דאתקין רבי אבהו בקסרי קשר''ק קש''ק קר''ק משום דמסופק בתרועה דקרא אי תרועה ממש מה שאנו קורין תרועה דהוא ילולי יליל או שברים דגנוחי גנח או שברים ותרועה שניהם צריך לתרועה דדלמא גנוחי גנח וילולי יליל וצריך ליזהר בשברים שלא יהא מאריך על כל אחד בפני עצמו כג' יבבות של שלשה קולות כל שהוא דאם כן נעשה תקיעה ולא שברים דהא שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' יבבות ונראה שחייב אדם להאריך בתקיעה של קשר''ק יותר משל קש''ק ובשל קש''ק יותר משל קר''ק דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר''ק אנו עושים משום ספיקא דגנוח ויליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות של קשר''ק כשיעור שלשה שברים וג' יבבות ובתקיעות של קש''ק כשיעור ג' שברים דהא עבדינן קש''ק משום ספיקא דגנוחי גנח ובתקיעות של קר''ק כשיעור תרועה שהוא ילולי יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת כתקיעות קשר''ק אין לחוש דיכול להאריך כמו שירצה כדתנן ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ומטעם זה נמי אין לחוש אם עשה ארבעה וחמשה שברים שהשברים במקום תרועה והוי לה תרועה אריכתא כמו שאנו מאריכין ביבבות וריב''א והר''י בן הר''ר מאיר מפרשים דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור תקיעה כך היא ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת בשברים וצריך למשוך לתקיעה של קשר''ק לפירושם כשיעור ג' שברים ותשע כחות ומי שלא משך התקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר ורבינו חננאל פי' כפירוש הקונטרס ועכשיו נוהגין לתקוע בישיבה לאחר קריאת התורה שלשים קולות ג' קשר''ק וג' קש''ק וג' קר''ק ובתפלה תוקעין אמלכיות קשר''ק ואזכרונות קש''ק ואשופרות קר''ק ולפום סוגיא דכולה פירקין היה ראוי לתקוע בשעת תפלה אמלכיות קשר''ק קש''ק קר''ק וכן אזכרונות וכן אשופרות או לאחר תפלה כולהו אבל קודם תפלה לא אשכחן כדתנן מי שבירך ואח''כ נתמנה לו שופר אלא אשכחן בפרק קמא לעיל (ראש השנה דף טז.) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והיינו כדעבדינן ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כמו כן אמלכיות זכרונות ושופרות קשר''ק קש''ק קר''ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דרבי אבהו ובערוך פי' שהיו עושין כן שפי' בערך ערב דהלין דמחמרי [ועבדי] שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין [עשרה] אינון כשגומרין כל התפלה קול תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי [עשרה] תשר''ת תש''ת תר''ת והם מאה ועל מנהג שלנו היה תמיה ר''ת דקשר''ק של מלכיות וקש''ק דזכרונות וקר''ק דשופרות סותרין זה את זה דאי גנח ויליל כולהו בעי למיעבד קשר''ק ואי גנח לחוד כולהו בעי למיעבד קש''ק ואי יליל כולהו קר''ק והנהיג רבינו תם במקומינו לתקוע גם אזכרונות ואשופרות קשר''ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא אלא הפסק ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא אמרינן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא ונראה שיש קצת ליתן טעם על המנהג שלנו דסבר לה כמאן דאמר בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים וכיון שעשו בישיבה כל הספיקות של תורה ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר' שמשון ב''ר יונה כתיב נוי ארבעים קולות בהריענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה וא''ת אהנך דישיבה היכי נפיק הא תניא בס''פ (דף לד:) תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו אלמא בעידן צלותא בעי למיעבד לאו פירכא היא דאע''ג דמשמע מתוך פי' הקונטרס דאם בירך ולא תקע או תקע ולא בירך פירוש בירך מלכיות זכרונות ושופרות אי אפשר לומר כן דהתניא לקמן (שם) שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין כשהוא הולך הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין ותנן מי שבירך ואח''כ נזדמנה לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא תקיעות וברכות מעכבות זו את זו היינו שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו כשמברך מלכיות זכרונות ושופרות יברך שלשתן או לא יברך כלל וכן תקיעות שברים תרועות אם בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע וצריך לדקדק באותן שלשים קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשמסיים השלשה קשרקי''ם ומתחיל הקשקי''ם או כשמסיים הקשקי''ם ומתחיל הקרקי''ם למה לי שתי תקיעות זו אחר זו ממה נפשך יפטר בתקיעה אחת דאי גנח ויליל הרי יצא בשלשה קשר''ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר''ק אחרון תעלה לו למנין קש''ק וכן אם יליל אותה תקיעה אחרונה של קש''ק אחרון תעלה לו למנין קר''ק ושמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה ומיהו אשכחן ומשך בשניה כשתים שהיתה עולה לשתים אי לאו משום דפסוקי תקיעה בתרתי לא מפסקינן:
מִי שֶׁבֵּירַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר — תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
Traduction
With regard to one who recited the blessings of the additional prayer, and only afterward a shofar became available to him, he sounds a tekia, sounds a terua, and sounds a tekia, an order he repeats three times.
Rachi non traduit
מי שבירך. התפלל תפלת מוספין ובירך תשעה ברכות:
תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים. תוקע ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות:
כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּיב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּיב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
Traduction
Just as the prayer leader is obligated in the prayer of Rosh HaShana, so too, each and every individual is obligated in these prayers. Rabban Gamliel disagrees and says: Individuals are not obligated, as the prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many.
גְּמָ' וְהָתַנְיָא: שִׁיעוּר תְּקִיעָה כִּתְרוּעָה! אָמַר אַבָּיֵי: תַּנָּא דִּידַן קָא חָשֵׁיב תְּקִיעָה דְּכוּלְּהוּ בָּבֵי וּתְרוּעוֹת דְּכוּלְּהוּ בָּבֵי. תַּנָּא בָּרָא קָא חָשֵׁיב חַד בָּבָא וְתוּ לָא.
Traduction
GEMARA: The Gemara raises a difficulty. Although the mishna taught that the length of a tekia is equal to the length of three teruot, isn’t it taught in a baraita that the length of a single tekia is equal to the length of an entire terua, which is comprised of several shorter sounds? Abaye said: There is no difficulty. The tanna of our mishna counts the tekia of all the sets of blasts and the teruot of all the sets. He means that the length of the three tekiot is equal to the length of the three teruot. Conversely, the tanna of the baraita counts the first tekia of only one set, and no more, and therefore he simply states that the length of one tekia is equal to the length of one terua.
Rachi non traduit
גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי. והכי קאמר שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות:
ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא. שיעור התקיעה כשיעור התרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי:
שִׁיעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשׁ יְבָבוֹת. וְהָתַנְיָא: שִׁיעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים!
Traduction
§ The mishna continues. The length of a terua is equal to the length of three whimpers. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that the length of a terua is equal to the length of three shevarim, i.e., broken blasts, which presumably are longer than whimpers?
Rachi non traduit
שברים. ארוכים מיבבות:
אָמַר אַבָּיֵי: בְּהָא וַדַּאי פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ''יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם'', וּמְתַרְגְּמִינַן: ''יוֹם יַבָּבָא יְהֵא לְכוֹן''. וּכְתִיב בְּאִימֵּיהּ דְּסִיסְרָא: ''בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא''. מָר סָבַר גַּנּוֹחֵי גַּנַּח. וּמָר סָבַר יַלּוֹלֵי יַלֵּיל.
Traduction
Abaye said: In this matter, the tanna’im certainly disagree. Although the first baraita can be reconciled with the mishna, this second baraita clearly reflects a dispute. As it is written: ''It is a day of sounding [terua] the shofar to you'' (Numbers 29:1), and we translate this verse in Aramaic as: It is a day of yevava to you. And to define a yevava, the Gemara quotes a verse that is written about the mother of Sisera: ''Through the window she looked forth and wailed [vateyabev], the mother of Sisera'' (Judges 5:28). One Sage, the tanna of the baraita, holds that this means moanings, broken sighs, as in the blasts called shevarim. And one Sage, the tanna of the mishna, holds that it means whimpers, as in the short blasts called teruot.
Rachi non traduit
אמר אביי בהא ודאי פליגי. אע''ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא פליגי דלית לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא:
דמתרגמינן. תרועה יבבה ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב:
מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח. כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן:
ילולי יליל. כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁבְּשׁוֹפָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה''.
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: From where is it derived that the soundings of Rosh HaShana must be performed with a shofar? The verse states: ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar on the tenth day of the seventh month; on the Day of Atonement you shall make proclamation with the shofar throughout all your land'' (Leviticus 25:9).
אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹבֵל, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'', וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'' — שֶׁיִּהְיוּ כָּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי זֶה כָּזֶה.
Traduction
From this I have derived the halakha only with regard to Yom Kippur of the Jubilee Year. From where do I derive that the soundings of Rosh HaShana must also be with a shofar? The verse states: ''Of the seventh month.'' Since there is no need for the verse to state: ''Of the seventh month,'' as it already states: ''On the Day of Atonement,'' what is the meaning when the verse states: ''Of the seventh month''? This comes to teach that all the obligatory soundings of the seventh month must be similar to one another.
Rachi non traduit
שאין תלמוד לומר בחדש השביעי. דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכפורים בחדש השביעי הוא והכא יוה''כ כתיב:
וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה''. וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר''.
Traduction
This verse states: ''The blast [terua] of the shofar,'' indicating that one must sound a terua. The Gemara asks: And from where is it derived that the terua sound is preceded by a straight blast, i.e., a tekia? The verse states: ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [shofar terua]'' (Leviticus 25:9), indicating that the terua must be preceded by the basic sound of a shofar, i.e., by the straight blast of a tekia. And from where is it derived that the terua sound is followed by a straight blast? The same verse states again: ''You shall make proclamation with the shofar,'' which indicates that there must be another tekia after the terua.
Rachi non traduit
והעברת. פשוטה משמע העברת קול אחד:
ביוה''כ תעבירו. הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא בינתים:
וְאֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹבֵל, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי''.
Traduction
The baraita continues. From this I have derived the halakha only that these tekia blasts before and after the terua must be sounded on Yom Kippur of the Jubilee Year. From where do I derive that they must be sounded on Rosh HaShana as well? The verse states: ''Of the seventh month.''
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source